“הוכח תוכיח את עמיתך” – אבל תזכור: היא לא אוייב. היא נשמה. אנחנו לא בדור של צדיקים מושלמים. אנחנו בדור של לוחמים. דור של נשמות צמאות. דור שלא נולד לתוך זה — אבל בוחר בזה, כל בוקר מחדש. לא צניעות מתוך הרגל — אלא מתוך מסע. לא שבת כי כולם עושים — אלא מתוך כאב, חיפוש, תשובה. וכל אחת במקום שלה: יש אחת שלובשת רק טי-שירט — ובשביל זה נלחמה שבוע שלם. יש אחת שלובשת חצאית רק ביום שישי — אבל כל השישי הזה, הלב שלה מתפוצץ מאור. ויש אחת, שעדיין בלי כיסוי ראש, בלי חצאית, בלי הגדרה — אבל היא מדברת עם ה’. והוא שומע אותה. מאוד שומע. וזה נכון גם לגברים. יש ציצית — ואין כיפה. יש תפילין — ואין שבת. אבל יש לב. יש רצון. יש דמעות בחדר סגור שאף אחד לא רואה. ואז — בא מישהו בשם “הוכחה”. אבל הוא לא בא לבנות. הוא בא לשפוט. והוא צוחק: “זו צניעות?? חח…” “מה את עושה הצגות בשביל לייקים?” “איפה הכיפה שלך? מה אתה משחק אותה דוס?” ושם, במקום הכי עדין — כיבו לה את האש. רמסו לו את התקווה. וזה כואב. כי אני זוכרת את עצמי, כשחשבתי שהגעתי לאיזו פסגה. לבשתי הכל כמו שצריך. כיסיתי, שמרתי, נראיתי “דתייה”. אבל שכחתי. שכחתי שהייתי שם. שכחתי כמה קשה היה להתחיל. כמה דמעות היו לי בדרך. עד שיום אחד, מישהי באוטובוס צעקה עליי: “מחוללת! תתביישי!” ובאותו רגע הבנתי: אם אין לב, אם אין חמלה — אז גם הצניעות שלי… היא רק בגד. אנחנו לא פה לשפוט. אנחנו פה לאהוב. להרים. לחבק. לראות נשמה — מאחורי החולצה, מאחורי הכיפה, מאחורי הבלבול. כי הקב”ה לא מחפש תוצאה. הוא מחפש כוונה. לא כמה אתה נראה — אלא כמה אתה באמת משתדל. אז גם אם אתה רק בתחילת הדרך — אתה אהוב. גם אם את לא שומרת הכל — את בת מלך. וגם אם יש לך ציצית בלי כיפה — השם איתך. כי הוא רואה את הלב שלך. והלב שלך — יותר טהור מכל כיסוי חיצוני. אז כשאתם רואים מישהי מתקדמת — אל תכיבו לה את האש. כשאת רואה מישהו בדרך — אל תקטיני אותו כי הוא לא במקום שלך. במקום להרים אצבע — תושיטי יד. במקום שיפוט — תנו חיבוק. כי זה דור של נשמות חזקות, שנופלות, קמות, שוב נופלות — ושוב קמות. שבע יפול צדיק — וקם לא התייאשתי לעולם! #דתיותבטיקטוק #כלהשתדלותמבורכת #לוקיםצנועים #איןעודמלבדו @shi - @oriya.asulin