עם דמעות בעיניים הוא ביקש ממנה סליחה. אחרי השיחה שקיימתי עם הכיתה, הוצאתי את אותו ילד החוצה כדי לדבר איתו לבד. לא מול כולם. גם ברגע כזה אני חייב לשמור על כבודו. אם אעשה זאת מול הכיתה, אני אבייש אותו ורק אחמיר את המצב. אבל אני לא רוצה לפגוע בו, אני רוצה להציב גבול ברור ולהבהיר לו את ההשלכות של מעשיו – גם אם זה היה “בצחוק”. אמרתי לו שנדבר עם ההורים ועם המנהלת, והוא התחיל לבכות. ראיתי שהוא מתחיל להפנים, שהוא מבין שהוא טעה. הלכתי לחפש את הילדה שהוא קרא לה ״שמנה״. הם כבר יצאו להפסקה, ואחרי שתי דקות של חיפושים מצאתי אותה. ״אתה מבין מה עשית?״ אמרתי לו. ״תסתכל לה בעיניים. בעיניים!״ הוא אמר סליחה, והרגע הזה – כפי שזה נראה מהצד – נחרט לו בראשו. לא ביישתי אותו מול כולם, לא השפלתי אותו, והבהרתי לו היטב שזו הפעם האחרונה שהוא חוזר על כך. לבסוף חמלתי עליו וויתרתי על השיחה עם המנהלת; נראה היה שהוא מבין את ההשלכות מבלי שנצטרך לקחת את זה צעד קדימה. הוא ראה שאני לא משחק משחקים. גם לא בצחוק! לאמירות פוגעניות כאלו אין מקום בכיתה שלי. המרחב הכיתתי הוא מרחב שילדים אמורים להרגיש בו בטוחים, שלמים ואהובים – בדיוק כמו שהם. כולם, ללא יוצא מן הכלל, נדרשים ליישר קו עם התפיסה הזאת. מי שיפגע בילדים אחרים בכוונת תחילה, יטופל בהתאם. אשמח לדעת איך אתם רואים לנכון להתמודד במצבים דומים, והאם יצא לכם להיתקל במקרים כאלו בכיתה? כתבו לי בתגובות מה אתם חושבים✨ #חינוך #ילדים #העצמה #מורים #חינוךבדרךאחרת - @ron_nachshon